ראש ממשלת האמבטיה והעמלק הטורקי.

מסיפורי התנ"ך עולה, שבצאת ישראל ממצרים,נטפלו אל עם ישראל עמים שונים ומשונים. הממלכות החזקות שמסביב ניסו להלחם בו, נוודי המדבר ניסו את כוחם בשוד והיו כאלה שפגעו בנחשלים שהשתרכו בשולי המחנה. בכל זאת, מתוך רשימה ארוכה של עמים שנזכרו בתנ"ך כמי שהתקיפו את עם ישראל והרגו בו, רק עם אחד נזכר לדראון עולם. רק עמלק עורר בעם ישראל כזו שנאה ופחד עד כי ניסיון ההתקפה שלו לא נסלח לנצח.

רש"י בפרושו המפורסם לתורה, תוהה מדוע דווקא העמלקים שימשו לאורך הדורות סמל לשנאת ישראל ואנטישמיות ואילו עונשם של העמים האחרים הסתכם בכמה אזכורים שליליים פה ושם. התשובה פשוטה אך מפתיעה – עמלק היה הראשון!

רש"י מדמה את מלחמת עמלק וישראל לאמבטיה חמה. אף אחד לא יעיז להכניס את רגלו לתוך אמבטיה רותחת מחשש כוויה, אך הראשון שיעז – אומנם יכווה, אך יצנן את האמבטיה לכל הבאים אחריו. גם בחיים כשעושים משהו חדש, הניסיון הראשון הוא תמיד הקשה מכולם, משום שלאחריו – הניסיון שנצבר – הופך את החוויה לקלה יותר.

למדינת ישראל של ימינו, עשו אומות העולם הרבה עוולות. העלילו עליה, כפו עליה פעולות נגד רצונה ואפילו שפטו אותה בצורה מוגזמת. אולם עד למשט הטורקי, לאף עם לא הייתה את החוצפה לגנות אותנו בשל ביצוע פעולת שיטור ימי נגד טרוריסטים. אף אחד לא העלה על דעתו לגנות את ישראל בשל פעולה טריויאלית, מתבקשת שכל מדינה אחרת הייתה מבצעת כמוה בלי להניד עףעף. לצערנו הרב, גם החוצפה הזאת הגיעה למחוזותינו בדמות "פעילי שלום" אוחזים ב-לום על ספינה שנועדה לשבור את הכאילו מצור. ראשונים היו הטורקים שהכניסו את הספינות למים ה"חמים" שלנו – מול חופי עזה ואחריהם – כל העולם כבר העז לגנות את ישראל ולארגן עוד משטים. לכן, מעשה הבוגדנות של הטורקים כל כך חמור, לכן אסור היה לעבור עליו לסדר היום.

ומה עשתה הממשלה? מה עשה בנימין נתניהו אל מול הלחץ הבינלאומי? אישר העברת כוסברה ושוקו לרצועה. בכך עשה לנו נזק כפול. גם נכנע ללחצי העולם ובכך העניק נצחון לטורקים שלמדו שאפשר לכפות על ישראל שינוי מדיניות באלימות  וגם אישר להלכה (גם אם לא למעשה) את טענות אויבנו על ה-"משבר ההומניטרי החמור" שהתרחש בעזה – זה שנפתר בזכות כמה מוצרי מותרות שחצו את הגדר.

אני מקווה שהמשל והנמשל ברורים, אך בכל זאת יש הבדל אחד – עם ישראל של אז הגיב, והגיב בתקיפות על פעולת עמלק וגם היום אנחנו זקוקים למישהו שיגיב למעשיו של העמלק הטורקי, אך אבוי, היום בראשות ממשלתנו לא עומד משה רבינו אלא דווקא בנימין נתניהו, מנהיג שהוכיח את חולשת האופי שלו בטיפול במשבר. מילא שאויבינו מתנהגים כמו עמלק, אבל למה אנחנו צריכים להתנהג כמו אמבטיה רדודה ולתת לכל אויבינו לשכשך אצלנו את הרגלים במים?!

ועדת חפירה

יש מי שמאמין, שהקמתה של ועדה לחקירת ארועי המשט לעזה תועיל במשהו ליחסי הציבור של מדינת ישראל. יש מי שמשוכנע שאם רק יעמדו בראשות אותה ועדה שופטים בעלי ידע משפטי רב או זרים ידועי שם – יספוק כל העולם את כפיו ויאמר- "אוי היהודים המקסימים האלה, תראו כמה הם מקפידים על החוק הבינלאומי ועל זכויות האדם – בואו וניתן להם קצת קרדיט". מצד שני, לבעיות תפיסתיות מסוג זה יש טיפול מתאים, שאינו כולל הענות ממשלתית להזיות, גם אם הן מתרפסמות בתקשורת.

תגידו, באמת נראה לכם הגיוני שהעולם מתנהל כמו מועדון דיבייטים בריטי מנומס, כל אחד שוטח את טענותיו בפומבי והקהל מחליט מי הכי שיכנע אותו? אז הנה הודעת הבהרה למי שעדיין מאמין שזה אפשרי. תשכח מזה! יש בעולם מיליארדי מוסלמים – שוק כלכלי גדול לכל הדעות ולהם יש מיליוני חביות נפט. זה מה שמעניין את העולם. למרבית המזל, את מנהיגי ארצות הברית גם מעניין מה יגידו המצביעים הפרו ישראלים שלהם (שהם ממש לא רק יהודים) ומה יגידו התורמים הגדולים שלהם (שהם לא תמיד יהודים, אבל לרוב) ולכן העולם לא שולח אותנו לאלף עזאזאלים.מכיוון שכך, האינטרס הישראלי המובהק הוא לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר ולחכות לזה שהעולם יעבור לדבר על המנצחת במונדיאל, על אשתו של אובמה או על חייזרים שנחתו בקמרון – הכל – חוץ מאיתנו.

הקמת ועדה, לעומת זאת, מותירה אותנו במוקד תשומת הלב הציבורית. הרי ועדה צריך למנות. ועדה צריכה לשבת,לדון,לזמן עדים, להתחבט ולהתחרט, או בקיצור, לחפור. בסופו של דבר הועדה צריכה לפרסם את מסקנותיה ולעמוד לביקורת המדיה העולמית. כלומר, כמה חודשי עבודה לפחות – וזה עוד במקרה הטוב שבו לא התגלו שערוריות כמו שחבר הועדה איקס,למשל, שכח לשלם מיסי ועד בית בפברואר 98 .כמה חודשים! כמה חודשים שבהם שוב ידבר כל העולם על המשט – וכשיפרסמו את המסקנות, יטענו הרי שהדו"ח מוטה וינהלו גם סביב זה ויכוח.אם מישהו חושב שישראל תרוויח ממחול השדים ארוך הטווח שיתחולל סביב הועדה, שיחשוב שוב. אנחנו לא צריכים שיתקיים ויכוח על השאלה "האם ישראל היא נוגשת אכזרית" משום שעצם קיום הויכוח מטמיע בתודעה הבינלאומית את העובדה שאנחנו אכן אכזריים ומרושעים עד בלי קץ.

בניגוד לעולם הפרסום, בעולם ההסברה הבינלאומי, יש מקרים שבהם "any publicity is  bad publicity"

הסברה 2.0

שבוע חלף מאז המשט לשבירת המצור על עזה ואזרחי מדינת ישראל נותרו מתוסכלים. שוב לא מבינים אותנו בעולם, שוב ההסברים המשכנעים שלנו  לא משפרים את תדמיתנו הבינלאומית ואפילו הטורקים והחמאס, לא משוחרי זכויות האדם הגדולים שידעה האנושות, מצליחים לעשות עלינו סיבוב (ספין בלעז) ולמנף משט של מחבלים אלימים מהאסלאם הקיצוני, זאבים בעור של כבש  – ללחץ בינלאומי על ישראל.

איך זה קורה, שואל את עצמו הישראלי המתוסכל, הרי שלחנו לערוצי הטלוויזיה את מיטב המסבירים, כולם יודעים שטורקיה מחפשת להחניף לאסלאם הקיצוני, כולם יודעים שהחמאס כופר אפילו בזכותינו לחיות, כולנו יודעים שמחבלים מאומנים היטב, במסווה של פעילי זכויות אדם – תכננו וביצעו פגיעה פיזית בחיילי צה"ל ושמלכתחילה אין שום סיבה למשט הומניטרי לעזה, משום שאין בעייה הומניטרית בעזה. כל העולם המערבי והערבי מרעיף על העזתים מזון ותרופות, אותם ישראל מעבירה דרך הגבול הבינלאומי – גם כשמצרים לא מוכנה.

חלק מהישראלים נבהלו כל כך מעוצמת הגינוים הבינלאומיים שהתחילו להשתמש בביטוים כמו "סכנה קיומית", "מדינה מצורעת" , "העולם כולו נגדנו" ושלל קלישאות מסוג זה. הפאניקה, פאניקה מיותרת לדעתי, אחזה בחלקים גדולים מהציבור, כשהדוברים שלנו לא הצליחו לשכנע את התקשורת הזרה וחלק גדול ממנהיגי העולם בתחושת הצדק שלנו, כאילו שבמגרש של מנהיגים זרים ותקשורת בינלאומית – הצדק בכלל משחק תפקיד.

בסרט המשעשע קונילמל, שיחק מייק בורשטיין, בכשרון רב את דמותם של שני תאומים, האחד – תלמיד ישיבה תמים והשני פרחח המתחזה לאחיו ומבצע בשמו שורת מעשים פוגעניים. בשלב מסוים, מכריו של האח התמים מתחילים לשנות את יחסם אליו ומאשימים אותו במעשים שליליים שאחיו התאום ביצע. האח התמים מושפע מהדרך בה רואה אותו הסביבה עד כדי כך, שגם הוא מתחיל לפקפק במעשיו. כך גם אנחנו, כמו האח התמים, מאבדים את העשתונות – מתחילים להתנצל בפני כל העולם ומפקפקים בזהותנו ובמעשנו שוב ושוב ומחפשים כל מיני הסברים לכשלון ההסברה, חלקנו אפילו מתחילים לחשוב שאולי יש אפילו ממש בהאשמות המופרכות על "הרעבה".

"אומרים כי אני אינני אני – על כן אני נבהל, כי אם אני, אינני אני – אז מי אני בכלל? קונילמל נכנס למשבר זהות.

כמה עובדות שחשוב לזכור לפני שנכנסים לטראנס של ניגוח עצמי – מנהיגי המערב מושפעים מהלך הרוחות בקרב מצביעיהם – לכן במדינות שבהן יש אחוז ניכר של מוסלמים או ערבים – המנהיגים יביעו עמדה פרו ערבית ויגנו את ישראל ברמה כזאת או אחרת בכל מקרה – אין טעם לנסות להלחם בכך – זה קרב כמעט אבוד. התקשורת הבינלאומית, ברובה, עוינת את ישראל מראש. המנהיגים הזרים שולטים במה שהם אומרים לציבור והתקשורת הזרה שולטת במה שהיא מציגה לו ולכן לא משנה עד כמה יהיה הנציג הישראלי רהוט, משכנע ודובר אנגלית משובחת – התקשורת תספר את הסיפור שהיא רוצה והסיפור שהיא רוצה לספר הוא שמדינה גזענית ופאשיסטית מרעיבה את עזה. לעזאזל העובדות. אם התקשורת הבינלאומית  הייתה מעוניינת בכך – היא הייתה יכולה להציג גם את אמא תרזה כאישה מרושעת.

אבל יש גם חדשות טובות, החדשות הטובות מגיעות מהאינטרנט. באינטרנט, אנחנו שולטים במידע שאנחנו מציגים לעולם. בניגוד למה שמתרחש בערוצי הטלוויזיה, אין שום מסננת אפקטיבית שתמנע מסרטוני הסברה, מצגות תעמולה ומידע עדכני אותו מפיצה מדינת ישראל מלהגיע לציבור במדינות המערב.  הסרטונים של דובר צה"ל הגיעו ליוטיוב ולא היה שם שום מראיין או מנחה ש"יספר" לג'ק מלוס אנג'לס או יאן מהולנד מה "באמת" התרחש. החדשות שאנחנו העברנו אליהם הגיעו  בלי מתווכים אינטרסנטים שיכולים לעוות את תמונת המציאות. הדברים נכונים גם לגבי הסרטון של אתר הסאטירה 'לאטמה', ,we con the world  שלעג לפעילי השלום בשפה שהעולם המערבי מבין  עם מושגים שהעולם המערבי מכיר מהבית, הרי האיש ברחוב יודע טוב מאוד מיהם צמאי הדם ומי מנסה להגן על מדינתו.  אנשי לאטמה לא קיבלו – אלא לקחו לעצמם את זכות הביטוי בכל העולם וזכו ללמעלה ממיליון וחצי צפיות.

כדאי שנסיק מסקנות מכשלון ההסברה בטלוויזיה ההצלחה ההסברתית שהשגנו באינטרנט. במקום שמנהיגי המערב וקריינים בטלוויזיה יצהירו הצהרות ויאמרו לאזרחים של מדינות אלה במה להאמין ואיך לחשוב – צריך לקחת יוזמה ולהפוך את הכיוון – אנחנו נהיה אלה שנפרסם מידע ישירות אל אזרחי העולם המפותח ואחר כך המנהיגים וגם התקשורת העולמית לא יוכלו להמנע מלהתחשב ברחשי ליבו של הציבור שגם אם לא יהיה פרו ישראלי לפחות ישכיל להבין שהתמונה היא מורכבת מכפי שסיפרו לו ב – bbc וייצור דעת קהל שתשפיע על ההחלטות הבינלאומיות אותם מקבלים המנהיגים. אחרי הכל, מה מחפשים ראשי ממשלות ונשיאים אם לא רייטינג?

לסיום, למי שפספס ולמי שנהנה עד כדי כך שבא לו לצפות שוב – הסרטון של לאטמה.