ועדת חפירה

יש מי שמאמין, שהקמתה של ועדה לחקירת ארועי המשט לעזה תועיל במשהו ליחסי הציבור של מדינת ישראל. יש מי שמשוכנע שאם רק יעמדו בראשות אותה ועדה שופטים בעלי ידע משפטי רב או זרים ידועי שם – יספוק כל העולם את כפיו ויאמר- "אוי היהודים המקסימים האלה, תראו כמה הם מקפידים על החוק הבינלאומי ועל זכויות האדם – בואו וניתן להם קצת קרדיט". מצד שני, לבעיות תפיסתיות מסוג זה יש טיפול מתאים, שאינו כולל הענות ממשלתית להזיות, גם אם הן מתרפסמות בתקשורת.

תגידו, באמת נראה לכם הגיוני שהעולם מתנהל כמו מועדון דיבייטים בריטי מנומס, כל אחד שוטח את טענותיו בפומבי והקהל מחליט מי הכי שיכנע אותו? אז הנה הודעת הבהרה למי שעדיין מאמין שזה אפשרי. תשכח מזה! יש בעולם מיליארדי מוסלמים – שוק כלכלי גדול לכל הדעות ולהם יש מיליוני חביות נפט. זה מה שמעניין את העולם. למרבית המזל, את מנהיגי ארצות הברית גם מעניין מה יגידו המצביעים הפרו ישראלים שלהם (שהם ממש לא רק יהודים) ומה יגידו התורמים הגדולים שלהם (שהם לא תמיד יהודים, אבל לרוב) ולכן העולם לא שולח אותנו לאלף עזאזאלים.מכיוון שכך, האינטרס הישראלי המובהק הוא לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר ולחכות לזה שהעולם יעבור לדבר על המנצחת במונדיאל, על אשתו של אובמה או על חייזרים שנחתו בקמרון – הכל – חוץ מאיתנו.

הקמת ועדה, לעומת זאת, מותירה אותנו במוקד תשומת הלב הציבורית. הרי ועדה צריך למנות. ועדה צריכה לשבת,לדון,לזמן עדים, להתחבט ולהתחרט, או בקיצור, לחפור. בסופו של דבר הועדה צריכה לפרסם את מסקנותיה ולעמוד לביקורת המדיה העולמית. כלומר, כמה חודשי עבודה לפחות – וזה עוד במקרה הטוב שבו לא התגלו שערוריות כמו שחבר הועדה איקס,למשל, שכח לשלם מיסי ועד בית בפברואר 98 .כמה חודשים! כמה חודשים שבהם שוב ידבר כל העולם על המשט – וכשיפרסמו את המסקנות, יטענו הרי שהדו"ח מוטה וינהלו גם סביב זה ויכוח.אם מישהו חושב שישראל תרוויח ממחול השדים ארוך הטווח שיתחולל סביב הועדה, שיחשוב שוב. אנחנו לא צריכים שיתקיים ויכוח על השאלה "האם ישראל היא נוגשת אכזרית" משום שעצם קיום הויכוח מטמיע בתודעה הבינלאומית את העובדה שאנחנו אכן אכזריים ומרושעים עד בלי קץ.

בניגוד לעולם הפרסום, בעולם ההסברה הבינלאומי, יש מקרים שבהם "any publicity is  bad publicity"