על שיפוץ כפוי ובלתי צפוי.

ספטמבר 2, 2010 כתיבת תגובה

תארו לכם שיום בהיר אחד, נניח בבוקר שישי. הייתם מתעוררים לקול נקישות רמות, מורידים את השמיכה, זוחלים החוצה בחוסר רצון,מושכים מכנסיים למעלה בעצלתיים, ניצבים מול הדלת ושואלים "מי זה". תארו לכם שמהצד השני היה עונה לכם קול חסר סבלנות – "זה השיפוצניק". איך הייתם מגיבים?

בשלב זה של הסיפור אתם בוודאי תמהים על השאלה, נכון? הרי אם השיפוצניק הגיע – סימן שהזמנתם אותו ואז התגובה ההגיונית היחידה היא כמובן להכניס אותו אל הדירה ולשאול אותו אם הוא רוצה לשתות משהו לפני שהוא מתחיל. אבל נניח שלא הזמנתם אותו ובכל זאת – שבע בבוקר והוא ממשיך לנקוש על הדלת. "סליחה", אתם אומרים, "אבל לא הזמנתי אף שיפוצניק, אולי אתה מתבלבל בדירה? יכול להיות שאתה צריך להיות אצל משפחת כהן ממול?". "שום ממול", עונה השיפוצניק, "תפתח כבר את הדלת, אני צריך לשפץ אצלך עכשיו".

נניח שכל ההסברים שלכם נופלים על אוזניים ערלות והשיפוצניק ממשיך להתעקש. בשעה שבע בבוקר ביום שישי אתם הרי לא הכי חדים בעולם, אולי אתם קצת עצבניים על זה שהעירו אותכם בנקישות וצעקות, אבל גם כושר ההתנגדות שלכם די ירוד ובכלל – אתם חושבים לעצמכם – אולי כדאי לפתוח את הדלת ולפתור את הסוגייה פנים אל פנים.

פתחתם את הדלת ולפני שהספקתם להגיד משהו, השיפוצניק חולף על פניכם ונכנס לסלון. "טוב, אני רואה שצריך לשבור את כל הריצוף בסלון כדי שאוכל להחליף למרצפת החומה הזאת". השיפוצניק מוציא מתיקו מרצפת חומה, מלוכלכת ומכוערת שנראית כמו הדבר הכי זול, שביר וכעור שיש לשוק המרצפות להציע". "רגע, רגע אחד אדוני!" אתם מנסים להרים, בכל זאת, את הקול, "אף אחד לא הזמין שום שיפוץ ובטח שלא החלפת מרצפות, ואני בכלל לא אוהב את הדבר החום הזה שאתה מחזיק, מה אתה עושה פה בכלל?"

"אדוני!" אומר השיפוצניק, "אני עומד על זכותי לשפץ כאן לפי טעמי, באיזה זכות אתה אומר לי איך לשפץ?" "מה זאת אומרת באיזה זכות?", אתה מנסה לשלב זעם ותדהמה "אני בעל הבית, ואני לא אומר לך איך לשפץ , אני אומר לך לא לשפץ – לא לשפץ בכלל ולצאת מהדירה שלי תכף ומיד". "אדוני, זה לא מזיז לי שהדירה שלך, וגם לא אכפת לי אם אתה רוצה את השיפוץ הזה או לא, אני מתחיל מיד בעבודות אבל קודם התשלום". "על מה אתה מדבר..איזה.." בעוד אתה מנסה להשיב לו שולף השיפוצניק את הארנק מהמכנסיים שלך מוציא 1000 שקלים ואומר "זה התשלום הראשון, אני מצפה לסכום זהה מחר".

בשלב הזה, ולא משנה עד כמה השיפוצניק בנוי לתלפיות, אתה מתקשר למשטרה. נכון? מדובר במסיג גבול וגנב. אבל כשאתה מרים את השפופרת או את הסלולרי, אתה רואה את מר שיפוצניק מוציא כלי כבד וכהה ודופק אותו בעוצמה על הרצפה באמצע הסלון. שתי מרצפות נשברות, הוא מסיר אחת מהן. לאאאא, אתה צורח "מה אתה עושה??, אתה הורס לי את הבית, אני אתלונן עליך במשטרה ואז אתבע אותך".

פתאום, שריר זע בפניו של השיפוצניק "בבקשה, אל תעשה את זה, אני צריך להתפרנס ממשהו, לא? אתה רוצה שאגיע לחרפת רעב? אתה צריך את זה על המצפון שלך?". הזכרת המילים חרפת רעב תמיד מעוררת בך רגשות ואז אתה שואל ברוך (יחסי) "למה שלא תפרסם את עצמך בקרב אלה שמעוניינים בשיפוצים במקום לכפות עבודות כאלה על בתים מזדמנים".

"השתגעת" עונה השיפוצניק. אני ממש לא טוב בזה, הסיבה היחידה שאני מצליח להתפרנס בענף היא שאני מתחיל להרוס את הבית וגובה תשלום עוד לפני שמישהו מספיק לדחות אותי וגם החומרים שאני קונה, זולים מאוד, מתפרקים, זבל שאפשר לקנות בגרושים – רק כך אני מצליח לעשות קופה".

"בסדר", אתה אומר, אז אתה לא מומחה בשיפוצים, חשבת פעם להחליף עיסוק?". מה פתאום! אומר לך השיפוצניק,"אני כבר כל כך הרבה שנים במקצוע הזה, מבצע אותו בדרך הזו ואתה אומר לי ללכת לעבוד בעבודה יומית שמרוויחים בה גרושים ולא מביאים לידי ביטוי את חדוות היצירה? להיות איזה מלצר במסעדה או מוכר בחנות? אין לך שום רגישות?אין לך לב? איזה מן זבל של בנאדם אתה, אני אומר לך – כולם במדינה הזאת דרעק, שונאי אדם, מתועבים".

טוב נו, הסיפור שסיפרתי כאן די מופרך, נכון? הרי רוב בני האדם ובוודאי רוב הישראלים, בכלל לא היו פותחים את הדלת לשיפוצניק לא מוזמן שכופה עליהם לשלם לו מראש על עבודה שצפויה להיות גרועה במיוחד ועוד משמיץ אותם, ככה על הדרך, בפנים זועפות. אף אחד לא יכול להכנס לדירה שלכם, להזיק לה, לכער אותה, לגנוב לכם כסף ולאלץ אותכם לקבל את גחמותיו בכוח הזרוע. אף אחד? אתם בטוחים?

יש בישראל קבוצה אחת מיוחסת, שמותר לה לעשות את כל זה. קוראים להם "האמנים". מכם, הציבור, גובים יותר מיסים וארנונה כדי לממן אותם. אתם צורכים תרבות בכפייה, גם אם אתם לא צופים בה או נהנים ממנה היא נעשית בכסף שלכם. הייתם מצפים, שהאנשים האלה, שחיים על חשבונכם, יהיו אסירי תודה. שיודו בכל יום לציבור על תרומתו למענם, שיופיעו מדי פעם בחינם בפני אוכלוסיות נחשלות ולו משום החוב המוסרי שהם חייבים לחברה בה הם חיים והחליטה להעניק להם מעמל כפיה.

אם אתם באמת חושבים כך, חשבו שנית.  בכסף שהם מקבלים ממכם מותר להם להשמיץ אותכם, את המדינה שלכם, את הצבא שלכם. אמרתי מותר? אפילו רצוי . ככל שיעשו זאת יותר יקבלו יותר פרסים ותקציבים מהחברים שלהם – כן, ניחשתם נכון – גם זה על חשבונכם. כל זה נעשה בשמו של עקרון מקודש בשם "חופש הביטוי" חופש הביטוי הוא אכן מאבני היסוד של הדמוקרטיה, אבל שם, בהיכלי האמנות, תמיד שומעים רק דעה אחת – נגד.נגד ישראל, נגד צה"ל, נגד העם היהודי, נגד כל מה שאתם בעדו. פלורליזם לתפארת. מגוון דעות מהשמאל הרדיקלי ועד לימין הפלסטינאי. גם האיכות, כך מספר כל מי שראה מחזות בברודווי או לונדון, לא משהו.

אז עכשיו הם הגזימו ואתם התקוממתם. הם החליטו להחרים את תושביה של עיר בישראל רק משום שמעשי תושביה ודעותיהם הפוליטיות לא מצאו חן בעיניהם. הם החליטו שההכרעה הדמוקרטית של הציבור במדינת ישראל שהחליט לבנות עיר בשומרון ושמה אריאל , לא מקובלת עליהם, ולכן הם לא יופיעו בה. אבל הכסף שלכם שהוא הביטוי למה שהרווחתם בעבודה קשה יותר או פחות, דווקא כן מקובל עליהם ולכן הם זועקים על "סתימת פיות" ו"מקארתיזם" ו"פאשיזם" וכל "איזם" אפשרי אחר שיאפשר להם להמשיך לזרות חול בעיני הציבור ולהמשיך להתפרנס מיגיע כפיו.

זכותו של כל אדם במדינה להביע דעה ולהחליט לאן יגיע והיכן יופיע, אבל אין זכותו לקחת תקציבים ממלכתים ולהחליט על דעת עצמו מה לעשות בהם. אמנים שאינם מעוניינים להופיע באריאל, או בשדרות או בכל מקום אחר – יתכבדו ויממנו את ה"תרבות" שלהם בעצמם ויעמידו אותה למשפט הציבור.

ושלא יאיימו עלינו, כמו שעשתה אריאנה מלמד, בכך שיגיעו ל"חרפת רעב". הרי בכל פעם שביקשו מאיתנו תקציבים, הם סיפרו לנו כמה התרבות שהם מייצרים נהדרת, מועילה ומוצלחת, אם כך ודאי לא יתקשו לממן אותה ממכירת כרטיסים. ואם בכל זאת, יכשלו, תמיד יוכלו למצוא עבודה אחרת, בשוק הפרטי אולי כך יבינו, סוף סוף, את האזרח הישראלי הפשוט, זה שאינו חי על חשבונם של אחרים ורוצה להחליט בעצמו איזו תרבות לצרוך.




:קטגוריותUncategorized, אקטואליה

משחק האמת והשקר

אוגוסט 22, 2010 כתיבת תגובה

השבוע, תנועת "אם תרצו" שלחה לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון שבנגב מכתב אודות ההדרה המתמשכת של עמדות ציוניות במחלקה לממשל ופוליטיקה שתחת חסותה. המכתב המחיש, לא רק את הצורך הדחוף ברפורמה בהשכלה הגבוהה כך שתאפשר  למחזיקים בעמדות ציוניות להשמיע את עמדתם ללא חשש, אלא אף את נחיצותה של רפורמה בתחום התקשורתי, כזו שתמנע סילופים של עמדות ציוניות – גם אם הכותב שייך לשמאל הרדיקלי.

מכתבה של "אם תרצו" הוצג בתקשורת בצורה מסולפת עד כדי כך, שמי  שקורא גם את המכתב המדובר וגם את התיאורים שניתנו לו בתקשורת, יתקשה להבין שמדובר באותו מסמך. כדי להמחיש נקודה זו, בחרתי להציג מבחר התייחסויות תקשורתיות למסמך ולהראות, כיצד באמצעות סילופם של העובדות, הטענות והדרישות במסמך, נעשתה דמוניזציה לתנועת "אם תרצו" על מנת להשתיק את הביקורת הציבורית על האוניברסיטאות.

במכתב "אם תרצו" נאמר

במחלקה 11 אנשי סגל, מהם 9 המעורבים בפעילות פוליטית המציגה עמדות של השמאל הקיצוני. 6 מתוך 11 חברי הסגל הקבוע של המחלקה חתומים על מכתב תמיכה בסרבנים. זאת בהנהגת ראש המחלקה, ד"ר ניב גורדון, המוכר כפעיל הקורא לחרם תרבותי, כלכלי ופוליטי בינלאומי על ישראל. שתי החוקרות המוגדרות כ"עמיתות המחלקה", מוכרות בקרב הסטודנטים כבעלות תפיסה אנטי-ציונית. 8 מתוך 19 מרצים מן החוץ של המחלקה מביעים עמדות שמאל רדיקליות. 3 מתוך 6 דוקטורנטים במחלקה חתומים על עצומת תמיכה בד"ר ניב גורדון לאחר קריאתו לחרם בינלאומי על ישראל. המחקר של 2008 גם מוכיח הטיה חריפה בתוכן סילבוסים של המחלקה. אלו מאופיינים בתוכן אנטי-לאומי ואנטי-ציוני.

משקלם היחסי של חברי הסגל האנטי-ציונים במחלקה לעומת משקל דעותיהם בקרב כלל הציבור בארץ מעורר חשש כבד לפיו הבסיס המרכזי לקבלת תפקיד ולקידום במחלקה אינו מקצועי אלא פוליטי, לפחות לא מקצועי טהור. גם לאור העובדה שבמחלקות הריאליות ובמדעים המדויקים תמונת המצב שונה לחלוטין, עולה המסקנה שייצוג היתר וההגמוניה של אנשי השמאל הקיצוני במחלקה נובעים מהעדר חופש אקדמי אמיתי, ומכך שבעלי ההשקפות האנטי-ישראליות מקדמים את אלו המחזיקים בעמדות דומות לשלהם….

….

אוניברסיטת בן-גוריון יקרה לנו, ומתוך כך ומתוך כבוד למורשתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, שהיה ממנהיגי הציונות, אנו מפצירים בך לפעול ולתקן את המצב ללא דיחוי. מתוך דאגה כנה לחופש האקדמי של ציבור הסטודנטים, ומתוך חרדה לעתיד האוניברסיטה, אנו פונים אלייך ומפצירים בך לשים קץ להטיה האנטי-ציונית החריפה ולהדרה של סטודנטים וחוקרים ציוניים במחלקה האמורה.
לכן, אנו מבקשים ממך להשיב לנו בהקדם מהם הצעדים המעשיים והמיידיים שבכוונתך לנקוט על מנת לתקן את המצב המתואר במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. בין היתר כיצד בכוונתך לשים קץ לאפליה השוררת נגד הציבור הציוני.

כלומר, אם תרצו מציגה תמונת מצב ברורה, המגובה במחקר, לפיה יש הטייה מספרית לטובת השמאל הרדיקלי  בפקולטה המדוברת בבן גוריון. ב"אם תרצו" טוענים שבמחלקות למדעים מדויקים, תמונת המצב שונה. הם כנראה צודקים, אני עוד לא נתקלתי במחלקה למדעים בה למעלה מחצי מהבכירים הם שמאל רדיקלי, ואתם?

בעקבות הנתונים המדאיגים, ביקשו באם תרצו שהאוניברסיטה עצמה תחקור את הנושא ותשים קץ לאפלייה נגד עמדות ציוניות.

כיצד הציגה התקשורת את הטענה?

הארץ :

תנועת "אם תרצו" לאוניברסיטת בן-גוריון: פטרו מרצים שמאלנים או שנבריח תורמים.

ynet

"אם לא תפטרו מרצים שמאלנים, נבריח תורמים"

בכל המכתב לא מוזכרים פיטורי מרצים, בטח לא "סתם" שמאלנים שנגדם לא יוצא בכלל המכתב. השימוש בציטוט ב – ynet נבזי במיוחד.כיצד מרשה לעצמו כלי תקשורת להציג ציטוטים שלא היו ולא נבראו. אתם מוזמנים לחפש. ומה באשר להברחת תורמים? האם "הפחדה" מסוג זה מופיעה במסמך? נמשיך לקרוא.

היות ופנינו לדיאלוג קונסטרוקטיבי עימך, לא ננקוט בצעדים נוספים במשך חודש ימים מהיום. אולם, היה ובקשתנו לא תענה נאלץ לנצל במלואו את חופש הביטוי והמחאה, ונפעל בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו בכדי להביא לידיעת ציבור הסטודנטים בהווה ובעתיד, ובמיוחד לידיעת הגורמים התומכים באוניברסיטת בן-גוריון בארץ ובחו"ל, את חומרת הדברים ואת ההתעלמות המתמשכת מצד הנהלת האוניברסיטה שהביאה למצב הנוכחי. אנו גם נמליץ לסטודנטים למדעי המדינה להדיר רגליהם מאונ' ב"ג. כן, נבקש מכל התורמים להעביר את תרומתם לחשבון נאמנות שינוהל על ידי עו"ד. זאת כאשר הכספים ישוחררו לאוניברסיטה לאחר שיוכח עובדתית כי ההטיה המגמתית במחלקה, המתבטאת בהרכב הסגל ובתוכן הסילבוסים, תתוקן.
אנו תקווה כי לא יהיה צורך בנקיטת הצעדים האמורים.
כפי  שניתן לראות, במסמך שנשלח לרבקה כרמי , נשיאת האוניברסיטה, לא היו פיטורים ולא הייתה רדיפת מרצים ואפילו לא הייתה דרישה לשקיפות מלאה כלפי התורמים. צעד המתקרא  ב- ynet "הברחת תורמים" , כאילו לתורמים אין זכות לדעת מה נעשה בכספם, כאילו שלקחת ממישהו כסף למטרה מסוימת ואחר כך להשתמש בו למימון פעולות המנוגדות לתפסית עולמו – זה משהו אחר מלבד גזל פשוט.  כל מה שביקשו ב"אם תרצו" שהאוניברסיטה תתקן דרכיה. מכיוון ש"אם תרצו" דואגת לעתיד האקדמיה הישראלית, לא הייתה כל כוונה ל"הבריח" תורמים, אלא להתרים אותם לקרן נאמנות שתשחורר לרשות האוניברסיטה ברגע שבו זו תפסיק לממן פעולות המנוגדות לרצון התורמים.
אני פונה מעל בלוג צנוע  זה לאנשי "אם תרצו" – אל תכנעו!. במשך השבועות והחודשים הבאים, תזמר מקהלת הרדיקלים על "פאשיזם" , "מקרתיזם" וסתימת פיות תוך שהם שולחים את הסטודנטים שלהם לסיורים באדיבות הקרן החדשה לישראל,מקבלים לסגל ההוראה עוד מקורב פוליטי וכמובן, קוראים לחרם אקדמי על ישראל (להם מותר). אל תתנו לתגובות הקשות האלה להסיט אותכם ממסלולכם. בסופו של דבר, התורמים יפסיקו לממן את תאטרון האבסורד.
:קטגוריותUncategorized

ראש ממשלת האמבטיה והעמלק הטורקי.

יוני 21, 2010 תגובה אחת

מסיפורי התנ"ך עולה, שבצאת ישראל ממצרים,נטפלו אל עם ישראל עמים שונים ומשונים. הממלכות החזקות שמסביב ניסו להלחם בו, נוודי המדבר ניסו את כוחם בשוד והיו כאלה שפגעו בנחשלים שהשתרכו בשולי המחנה. בכל זאת, מתוך רשימה ארוכה של עמים שנזכרו בתנ"ך כמי שהתקיפו את עם ישראל והרגו בו, רק עם אחד נזכר לדראון עולם. רק עמלק עורר בעם ישראל כזו שנאה ופחד עד כי ניסיון ההתקפה שלו לא נסלח לנצח.

רש"י בפרושו המפורסם לתורה, תוהה מדוע דווקא העמלקים שימשו לאורך הדורות סמל לשנאת ישראל ואנטישמיות ואילו עונשם של העמים האחרים הסתכם בכמה אזכורים שליליים פה ושם. התשובה פשוטה אך מפתיעה – עמלק היה הראשון!

רש"י מדמה את מלחמת עמלק וישראל לאמבטיה חמה. אף אחד לא יעיז להכניס את רגלו לתוך אמבטיה רותחת מחשש כוויה, אך הראשון שיעז – אומנם יכווה, אך יצנן את האמבטיה לכל הבאים אחריו. גם בחיים כשעושים משהו חדש, הניסיון הראשון הוא תמיד הקשה מכולם, משום שלאחריו – הניסיון שנצבר – הופך את החוויה לקלה יותר.

למדינת ישראל של ימינו, עשו אומות העולם הרבה עוולות. העלילו עליה, כפו עליה פעולות נגד רצונה ואפילו שפטו אותה בצורה מוגזמת. אולם עד למשט הטורקי, לאף עם לא הייתה את החוצפה לגנות אותנו בשל ביצוע פעולת שיטור ימי נגד טרוריסטים. אף אחד לא העלה על דעתו לגנות את ישראל בשל פעולה טריויאלית, מתבקשת שכל מדינה אחרת הייתה מבצעת כמוה בלי להניד עףעף. לצערנו הרב, גם החוצפה הזאת הגיעה למחוזותינו בדמות "פעילי שלום" אוחזים ב-לום על ספינה שנועדה לשבור את הכאילו מצור. ראשונים היו הטורקים שהכניסו את הספינות למים ה"חמים" שלנו – מול חופי עזה ואחריהם – כל העולם כבר העז לגנות את ישראל ולארגן עוד משטים. לכן, מעשה הבוגדנות של הטורקים כל כך חמור, לכן אסור היה לעבור עליו לסדר היום.

ומה עשתה הממשלה? מה עשה בנימין נתניהו אל מול הלחץ הבינלאומי? אישר העברת כוסברה ושוקו לרצועה. בכך עשה לנו נזק כפול. גם נכנע ללחצי העולם ובכך העניק נצחון לטורקים שלמדו שאפשר לכפות על ישראל שינוי מדיניות באלימות  וגם אישר להלכה (גם אם לא למעשה) את טענות אויבנו על ה-"משבר ההומניטרי החמור" שהתרחש בעזה – זה שנפתר בזכות כמה מוצרי מותרות שחצו את הגדר.

אני מקווה שהמשל והנמשל ברורים, אך בכל זאת יש הבדל אחד – עם ישראל של אז הגיב, והגיב בתקיפות על פעולת עמלק וגם היום אנחנו זקוקים למישהו שיגיב למעשיו של העמלק הטורקי, אך אבוי, היום בראשות ממשלתנו לא עומד משה רבינו אלא דווקא בנימין נתניהו, מנהיג שהוכיח את חולשת האופי שלו בטיפול במשבר. מילא שאויבינו מתנהגים כמו עמלק, אבל למה אנחנו צריכים להתנהג כמו אמבטיה רדודה ולתת לכל אויבינו לשכשך אצלנו את הרגלים במים?!

:קטגוריותUncategorized

ועדת חפירה

יוני 15, 2010 תגובה אחת

יש מי שמאמין, שהקמתה של ועדה לחקירת ארועי המשט לעזה תועיל במשהו ליחסי הציבור של מדינת ישראל. יש מי שמשוכנע שאם רק יעמדו בראשות אותה ועדה שופטים בעלי ידע משפטי רב או זרים ידועי שם – יספוק כל העולם את כפיו ויאמר- "אוי היהודים המקסימים האלה, תראו כמה הם מקפידים על החוק הבינלאומי ועל זכויות האדם – בואו וניתן להם קצת קרדיט". מצד שני, לבעיות תפיסתיות מסוג זה יש טיפול מתאים, שאינו כולל הענות ממשלתית להזיות, גם אם הן מתרפסמות בתקשורת.

תגידו, באמת נראה לכם הגיוני שהעולם מתנהל כמו מועדון דיבייטים בריטי מנומס, כל אחד שוטח את טענותיו בפומבי והקהל מחליט מי הכי שיכנע אותו? אז הנה הודעת הבהרה למי שעדיין מאמין שזה אפשרי. תשכח מזה! יש בעולם מיליארדי מוסלמים – שוק כלכלי גדול לכל הדעות ולהם יש מיליוני חביות נפט. זה מה שמעניין את העולם. למרבית המזל, את מנהיגי ארצות הברית גם מעניין מה יגידו המצביעים הפרו ישראלים שלהם (שהם ממש לא רק יהודים) ומה יגידו התורמים הגדולים שלהם (שהם לא תמיד יהודים, אבל לרוב) ולכן העולם לא שולח אותנו לאלף עזאזאלים.מכיוון שכך, האינטרס הישראלי המובהק הוא לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר ולחכות לזה שהעולם יעבור לדבר על המנצחת במונדיאל, על אשתו של אובמה או על חייזרים שנחתו בקמרון – הכל – חוץ מאיתנו.

הקמת ועדה, לעומת זאת, מותירה אותנו במוקד תשומת הלב הציבורית. הרי ועדה צריך למנות. ועדה צריכה לשבת,לדון,לזמן עדים, להתחבט ולהתחרט, או בקיצור, לחפור. בסופו של דבר הועדה צריכה לפרסם את מסקנותיה ולעמוד לביקורת המדיה העולמית. כלומר, כמה חודשי עבודה לפחות – וזה עוד במקרה הטוב שבו לא התגלו שערוריות כמו שחבר הועדה איקס,למשל, שכח לשלם מיסי ועד בית בפברואר 98 .כמה חודשים! כמה חודשים שבהם שוב ידבר כל העולם על המשט – וכשיפרסמו את המסקנות, יטענו הרי שהדו"ח מוטה וינהלו גם סביב זה ויכוח.אם מישהו חושב שישראל תרוויח ממחול השדים ארוך הטווח שיתחולל סביב הועדה, שיחשוב שוב. אנחנו לא צריכים שיתקיים ויכוח על השאלה "האם ישראל היא נוגשת אכזרית" משום שעצם קיום הויכוח מטמיע בתודעה הבינלאומית את העובדה שאנחנו אכן אכזריים ומרושעים עד בלי קץ.

בניגוד לעולם הפרסום, בעולם ההסברה הבינלאומי, יש מקרים שבהם "any publicity is  bad publicity"

:קטגוריותUncategorized

הסברה 2.0

יוני 9, 2010 3 תגובות

שבוע חלף מאז המשט לשבירת המצור על עזה ואזרחי מדינת ישראל נותרו מתוסכלים. שוב לא מבינים אותנו בעולם, שוב ההסברים המשכנעים שלנו  לא משפרים את תדמיתנו הבינלאומית ואפילו הטורקים והחמאס, לא משוחרי זכויות האדם הגדולים שידעה האנושות, מצליחים לעשות עלינו סיבוב (ספין בלעז) ולמנף משט של מחבלים אלימים מהאסלאם הקיצוני, זאבים בעור של כבש  – ללחץ בינלאומי על ישראל.

איך זה קורה, שואל את עצמו הישראלי המתוסכל, הרי שלחנו לערוצי הטלוויזיה את מיטב המסבירים, כולם יודעים שטורקיה מחפשת להחניף לאסלאם הקיצוני, כולם יודעים שהחמאס כופר אפילו בזכותינו לחיות, כולנו יודעים שמחבלים מאומנים היטב, במסווה של פעילי זכויות אדם – תכננו וביצעו פגיעה פיזית בחיילי צה"ל ושמלכתחילה אין שום סיבה למשט הומניטרי לעזה, משום שאין בעייה הומניטרית בעזה. כל העולם המערבי והערבי מרעיף על העזתים מזון ותרופות, אותם ישראל מעבירה דרך הגבול הבינלאומי – גם כשמצרים לא מוכנה.

חלק מהישראלים נבהלו כל כך מעוצמת הגינוים הבינלאומיים שהתחילו להשתמש בביטוים כמו "סכנה קיומית", "מדינה מצורעת" , "העולם כולו נגדנו" ושלל קלישאות מסוג זה. הפאניקה, פאניקה מיותרת לדעתי, אחזה בחלקים גדולים מהציבור, כשהדוברים שלנו לא הצליחו לשכנע את התקשורת הזרה וחלק גדול ממנהיגי העולם בתחושת הצדק שלנו, כאילו שבמגרש של מנהיגים זרים ותקשורת בינלאומית – הצדק בכלל משחק תפקיד.

בסרט המשעשע קונילמל, שיחק מייק בורשטיין, בכשרון רב את דמותם של שני תאומים, האחד – תלמיד ישיבה תמים והשני פרחח המתחזה לאחיו ומבצע בשמו שורת מעשים פוגעניים. בשלב מסוים, מכריו של האח התמים מתחילים לשנות את יחסם אליו ומאשימים אותו במעשים שליליים שאחיו התאום ביצע. האח התמים מושפע מהדרך בה רואה אותו הסביבה עד כדי כך, שגם הוא מתחיל לפקפק במעשיו. כך גם אנחנו, כמו האח התמים, מאבדים את העשתונות – מתחילים להתנצל בפני כל העולם ומפקפקים בזהותנו ובמעשנו שוב ושוב ומחפשים כל מיני הסברים לכשלון ההסברה, חלקנו אפילו מתחילים לחשוב שאולי יש אפילו ממש בהאשמות המופרכות על "הרעבה".

"אומרים כי אני אינני אני – על כן אני נבהל, כי אם אני, אינני אני – אז מי אני בכלל? קונילמל נכנס למשבר זהות.

כמה עובדות שחשוב לזכור לפני שנכנסים לטראנס של ניגוח עצמי – מנהיגי המערב מושפעים מהלך הרוחות בקרב מצביעיהם – לכן במדינות שבהן יש אחוז ניכר של מוסלמים או ערבים – המנהיגים יביעו עמדה פרו ערבית ויגנו את ישראל ברמה כזאת או אחרת בכל מקרה – אין טעם לנסות להלחם בכך – זה קרב כמעט אבוד. התקשורת הבינלאומית, ברובה, עוינת את ישראל מראש. המנהיגים הזרים שולטים במה שהם אומרים לציבור והתקשורת הזרה שולטת במה שהיא מציגה לו ולכן לא משנה עד כמה יהיה הנציג הישראלי רהוט, משכנע ודובר אנגלית משובחת – התקשורת תספר את הסיפור שהיא רוצה והסיפור שהיא רוצה לספר הוא שמדינה גזענית ופאשיסטית מרעיבה את עזה. לעזאזל העובדות. אם התקשורת הבינלאומית  הייתה מעוניינת בכך – היא הייתה יכולה להציג גם את אמא תרזה כאישה מרושעת.

אבל יש גם חדשות טובות, החדשות הטובות מגיעות מהאינטרנט. באינטרנט, אנחנו שולטים במידע שאנחנו מציגים לעולם. בניגוד למה שמתרחש בערוצי הטלוויזיה, אין שום מסננת אפקטיבית שתמנע מסרטוני הסברה, מצגות תעמולה ומידע עדכני אותו מפיצה מדינת ישראל מלהגיע לציבור במדינות המערב.  הסרטונים של דובר צה"ל הגיעו ליוטיוב ולא היה שם שום מראיין או מנחה ש"יספר" לג'ק מלוס אנג'לס או יאן מהולנד מה "באמת" התרחש. החדשות שאנחנו העברנו אליהם הגיעו  בלי מתווכים אינטרסנטים שיכולים לעוות את תמונת המציאות. הדברים נכונים גם לגבי הסרטון של אתר הסאטירה 'לאטמה', ,we con the world  שלעג לפעילי השלום בשפה שהעולם המערבי מבין  עם מושגים שהעולם המערבי מכיר מהבית, הרי האיש ברחוב יודע טוב מאוד מיהם צמאי הדם ומי מנסה להגן על מדינתו.  אנשי לאטמה לא קיבלו – אלא לקחו לעצמם את זכות הביטוי בכל העולם וזכו ללמעלה ממיליון וחצי צפיות.

כדאי שנסיק מסקנות מכשלון ההסברה בטלוויזיה ההצלחה ההסברתית שהשגנו באינטרנט. במקום שמנהיגי המערב וקריינים בטלוויזיה יצהירו הצהרות ויאמרו לאזרחים של מדינות אלה במה להאמין ואיך לחשוב – צריך לקחת יוזמה ולהפוך את הכיוון – אנחנו נהיה אלה שנפרסם מידע ישירות אל אזרחי העולם המפותח ואחר כך המנהיגים וגם התקשורת העולמית לא יוכלו להמנע מלהתחשב ברחשי ליבו של הציבור שגם אם לא יהיה פרו ישראלי לפחות ישכיל להבין שהתמונה היא מורכבת מכפי שסיפרו לו ב – bbc וייצור דעת קהל שתשפיע על ההחלטות הבינלאומיות אותם מקבלים המנהיגים. אחרי הכל, מה מחפשים ראשי ממשלות ונשיאים אם לא רייטינג?

לסיום, למי שפספס ולמי שנהנה עד כדי כך שבא לו לצפות שוב – הסרטון של לאטמה.

:קטגוריותUncategorized, אקטואליה
הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.